בשנת 2020, בעיצומו של הגל הראשון של הקורונה, אחרי חודש שלם בבית בלי תעסוקה, החלטתי שהגיע הזמן לחפש עבודה.
באותם ימים כמעט הכול היה סגור, ורק הסופרים המשיכו לעבוד. קבעתי ראיון עבודה לשופרסל אונליין, אבל בבוקר הראיון קמתי עם תחושה חזקה שזה פשוט לא נכון לי. משהו בי אמר לי לא ללכת - וביטלתי.
דווקא אז בעלי נזכר בהצעה שאבא שלו הציע לי כמעט שנתיים קודם: לעצב ולייצר ליין נעליים משלי.
חמי מייצר נעליים למגזר החרדי כבר שנים ויש לו המון ניסיון בתחום. בזמנו הוא הציע שאלמד את התחום, אעצב ליין משלי והוא ילווה אותי לאורך כל התהליך.
אבל באותה תקופה זה הרגיש לי רחוק ולא כל כך שייך. הייתי אחרי לידה, בתחילת שנת הלימודים השלישית והעמוסה שלי, והחיים פשוט המשיכו. ההצעה נשארה איפשהו מאחור ונשכחה.
ואז הגיעה הקורונה.
פתאום היה זמן לעצור, לחשוב מחדש ולהיזכר ברעיון הזה.
והפעם - עפנו עליו.
עוד באותו שבוע נפגשנו והתחלנו ללמוד את תהליך העיצוב והייצור. חמי לקח אותנו לחנות מדהימה של חומרי גלם - עוד בתקופה שבה היינו מסתובבים עם מסכות וכפפות - והתחלנו לחפש השראה.
בהתחלה הכיוון היה קולקציית קיץ, אז חיפשנו רקמות, סרטים וחומרים שמהם אפשר להתחיל ליצור.
אספנו כמה דוגמאות, חזרנו הביתה והתחלנו בניסיונות הראשונים.
לאט לאט נולדו שישה דגמים ראשונים של סנדלים.
פרסמתי אותם וחיכיתי לתגובות.
אני זוכרת כמה התרגשתי מהפידבקים. התגובות החיוביות וההתלהבות שקיבלתי מהסביבה נתנו לי את הביטחון ואת הכוח להמשיך.
להמשיך ללמוד, לנסות, לעצב וליצור.
משישה דגמים ראשונים הגענו לעשרות דגמים מגוונים וייחודיים - וככה, בלי שתכננתי את זה מראש, מלודי התחילה להיוולד.
לקורונה היו המון חסרונות, ואת חלקם כולנו נזכור עוד הרבה שנים. אבל עבורי, מתוך התקופה המורכבת הזאת, צמחה גם מתנה גדולה.
הזדמנות להגשים חלום שאפילו לא ידעתי עד כמה הוא שלי.
ליצור משהו משלי. מאפס.
לדמיין אותו, לעצב אותו, לראות אותו הופך למוצר אמיתי - ואז לראות נשים בוחרות בו ונועלות אותו.
וכשאני מסתכלת היום אחורה, קצת קשה לי להאמין שהכול התחיל מראיון עבודה אחד שביטלתי בבוקר.
לפעמים הדברים שלא קורים לנו הם בדיוק אלה שמובילים אותנו למקום שבו היינו אמורות להיות.
תודה שאת כאן, ושאת חלק מהדרך של מלודי.
אוהבת,
יהל ♥
#melody #מלודי